הזיכרון הנו מושג בסיסי בחשיבה היהודית. הוא כורח קיומי של עם
קטן, שאינו יכול להרשות לעצמו שכחה. הוא ששמר על קיומנו מאותו
רגע רחוק, שבו זינב עמלק בנכשלים; ולאחר שנלחמנו בו עד חורמה,
נצטווינו: "לא תשכח!"
הזיכרון ההיסטורי הוא מרכיב הכרחי בהישרדותנו. הגלעד הוא אחד
האמצעים לבטא את מעשי גבורתם של הנופלים לאותות בנוף, כדי
שיוודעו ברבים ויהיו נחלת הכלל. מטרת הזיכרון המסומן בנוף לקרב אל
הציבור את זכרם של אלה שלמען הנצחתם הוקם הגלעד ובכך גם לעגנם
בזיכרון הקולקטיבי.
בראשית 1951 החליטה המועצה הציבורית להנצחת החייל על הקמת 8
גלעדים מרכזיים להנצחת קרבות מלחמת העצמאות.
ב - 1955 יזמה המחלקה להנצחה הקמתן של אנדרטות להנצחת הנשק
ההיסטורי בירושלים, בטבריה ובצפת.
רוב אנדרטות ואתרי הנצחה לנופלים במערכות ישראל, שמספרם כאלף,
הוקמו על ידי משפחות הנופלים, חברים לנשק, רשויות מקומיות,
והתארגנויות של יחידות, חטיבות וחילות.
על פי חוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומים ואתרי הנצחה
תשנ"ב - 1982 הוקמה בשנת 1985 מועצת אתרי הנצחה הממונה על מתן
רשות להקמת אתרים ואנדרטות. החוק מחייב רשויות מקומיות
ואזוריות לטפל באתרים, גם אם הוקמו לפני שנחקק וללא רשותה של
סמכות ממלכתית.
היחידה להנצחת החייל הוציאה לאור ב - 1989 את
"גלעד",
ספר המתעד את האנדרטות ואתרי ההנצחה לנופלים המערכות ישראל מאז
ראשית ההתיישבות הציונית בארץ-ישראל.
תשלומים מקוונים
