"אני כבר לא רואה את חיי בלי רמה"

 

רמה אולברג, עובדת סוציאלית מאגף משפחות והנצחה מחוז חיפה, פגשה את נטלי לנגמן לראשונה באוהל האבלים המיוחד שהוקם לאחר השריפה בכרמל שבה נספה בעלה איליה לנגמן. נטלי, שהיתה בהריון מתקדם, אומרת היום: "היא בשבילי גם משפחה וגם פסיכולוג אישי".  "קשר לחיים": פרויקט מיוחד ליום הזיכרון​​

נטלי רמה וצבי.jpg​ נטלי ורמה עם צבי-איליה. "אלוהים לוקח מאיתנו אנשים, אך גם נותן לנו אחרים במקומם, כדי שנוכל להתמודד ולשרוד​". צילום: דיאנה חננשווילי


​​מישר איליה לנגמן​​​​​​​ היה על אוטובוס הצוערים של השב"ס שנלכד בשריפה העזה שפרצה בכרמל ב-2010. 44 אנשי כוחות הביטחון נספו באסון הכבד, ובהם איליה, שהיה בן 31 במותו. אלמנתו, נטלי לנגמן (33) היתה בחודש השביעי להריונה כשהתבשרה על מותו של בעלה. רמה אולברג, עו"ס באגף משפחות והנצחה מחוז חיפה, מלווה אותה מאז ועד היום.

מתי נפגשתן לראשונה?

נטלי: "במהלך השבעה. ביום הראשון הגיעו אלי אנשי אגף משפחות והנצחה ואמרו לי שהם ידאגו לי. אני אמרתי שאני צריכה רק את בעלי, זה מה שאני זוכרת. ביום השלישי הגיעה ר​מה ומאז היא התחילה לעזור לי".

רמה: "נפגשנו באוהל האבלים שהקים השב"ס בחצר בניין המגורים בנהריה. עלינו יחד לדירתם. נטליה הייתה מבולבלת וכואבת, ולאחר הזדהות ומתן הסבר קצר ביחס לתפקידי, ביקשתי להבין ממנה מהו הצורך החשוב ביותר לתפיסתה, הדורש סיוע ברמה המיידית. נטליה, שהייתה בהריון מתקדם, הקפידה להגדיר צורך ברור וענייני, שעסק בהארכת שמירת ההריון עד ללידה.

נטלי: "לא יכולתי לחזור לעבודה. גם בגלל המצב הנפשי וגם בגלל שכל אחד מתחיל לדבר איתך, והדבר היחיד שיכולתי זה לבכות. זה כואב. רמה ישר סידרה לי פגישה עם פסיכיאטר, על מנת שנוכל ​​לטפל בכל הבעיות ובכלל להצליח לקום ולהתחיל לתפקד". 

צבי-איליה ליד.jpg

איך את רואה את התפקיד של העובדת הסוציאלית בחיים של המשפחה השכולה?

רמה: "אני עוסקת בתפקיד רגיש ומאתגר ברמה המקצועית והאישית. זה דורש ממני, כל העת, להפעיל את 'סורק התדרים' הפנימי ולנסות להתכוונן לערוץ המסוים והספציפי של כל אדם, על מנת ליצור קשר אנושי, בינאישי ומקצועי שיקדם אותו. אני צריכה לעשות סדר בבלבול הראשוני, בדיסאוריינטציה המאפיינת את תחילת ההתמודדות, ל'נרמל' ולתת לגיטימציה להימצאותן של תחושות ותופעות שנתפסות כתחילתו של תהליך אובדן שפיות. חלק מהתפקיד זה להקשיב ולהכיל את תחושות האשמה, את הכמיהה לשינוי נתוני הסיפור (אילו עשיתי כך...), ולסייע לאט ובעדינות להרחיב את ההתבוננות ולהקל במעט את עומס המשא. חלק מהעניין זה להבהיר למשפחה הכואבת שמדובר במסע ארוך, המאופיין בתנודתיות רבה, התפתחויות שאינן בהכרח לינאריות וביטויים שונים ומשתנים לאורכו. אני זו שצריכה ליצור ולספק להן מעטפת קבועה ורצופה של הכלה וחוסן".

"לאחר חמש שנים שבהן אני מלווה את נטליה, אני מתרשמת מתעצומות הנפש שלה, מיכולת ויסות הרגשות, הורותה המופלאה היודעת לאהוב ולתמוך, לצד גבולות ברורים וקבועים ההשקעה העצומה בצבי-איליה ובקשר ביניהם והמאבק האינסופי לקיום בית ומשפחה המאופיינים באמפתיה, נתינה ואופטימיות. אפשר לומר שאני משמשת 'מראה' המזכירה לנטליה כל העת את יופי פועלה, קסמו וייחודו. אני משמשת לעתים חוצץ מרעשי חוץ ופנים טורדניים וכתובת לשחרור קיטור ופורקן רגשי, אך בעיקר בעיקר רואה עצמי חברת סוד ונפש, שעמה ניתן לדבר ולבכות - לבכות על כל אותם געגועים, חלומות וכמיהות ביחס לאיליה ז"ל ובכלל.

​"אחד הרגעים המשמעותיים בקשר שלנו הוא רגע הלידה של צבי. חודשיים לאחר האובדן, בבית החולים בנהריה. אני ישובה יחד עם משפחת לנגמן וממתינה לבואה של נטלי, יחד עם צביקוש – העולל הקטן והמופלא, שהגיח למציאות מורכבת כל כך".

​מה המשמעות של אגף משפחות והנצחה עבורך?

נטלי: "אגף משפחות מלווה אותי מאז המוות של איליה ועוזר בכל מה שאפשר. הצוות בחיפה מאוד עדין למשפחות שכולות, תומך ואוהב. הם עוזרים לי בכל דבר, אם זה בלימודים ואם זה בהחלפת בית. והכי חשוב זאת רמה, שהיא בשבילי גם משפחה וגם פסיכולוג אישי. שלי. איתה אני יכולה לדבר על הכל, והיא תמיד מבינה תומכת  ודואגת כל הזמן, פשוט כיף איתה. היא אדם מיוחד שקיבלתי בזמן שאיבדתי את האדם החשוב והאהוב בחיי. כמו שאמרתי לה פעם - אלוהים לוקח מאיתנו אנשים, אך גם נותן לנו אחרים במקומם, כדי שנוכל להתמודד ולשרוד. אני כבר לא רואה את חיי בלי רמה בכלל, ולא רק אני אוהבת אותה אלא גם בני מגיל צעיר מאוד אוהב אותה וקשור אליה. אני רוצה להגיד תודה לרמה שהיא בחיי, זכיתי". 

"קשר לחיים​​" - פרויקט מיוחד ליום הזיכרון