"השיחות עם נגה הן רגעים של נחמה"

 

​​נגה קמחי שטייר, עובדת סוציאלית באגף משפחות והנצחה מחוז ירושלים, פגשה לראשונה את הוריו של חלל צה"ל עמנואל מורנו לאחר שנפל בקרב מול חיזבאללה בסוף מלחמת לבנון השנייה. היום מגדיר אותה האב אילן "הבת שלי". "קשר לחיים": פרויקט מיוחד ליום הזיכרון​ 

מורנו1.jpg נגה, אילן וסילביה. "העצות שלה היו זהב". צילומים: דנה שרגא


​​​​סא"ל עמנואל מורנו​ נהרג במלחמת לבנון השנייה בגיל 35. מורנו, קצין בסיירת מטכ"ל, הוביל כמאה לוחמים בפשיטה על יעדי חיזבאללה באזור בעלבק ונהרג בהיתקלות במארב. הוא חלל צה"ל היחיד שתמונתו לא הותרה לפרסום אחרי מותו. הוריו, סילביה ואילן, פגשו את העובדת הסוציאלית נגה קמחי שטייר בשבוע שלאחר השבעה. ​

מה אתם זוכרים מהתקופה הזו?

אילן: "אני לא זוכר בדיוק מתי, אבל סמוך לשבעה של בני הגיעה נגה, שעזרה לנו ולקחה על עצמה חלק לא קטן מהכאב שלנו. נגה שיחקה תפקיד מאוד מאוד חשוב בלנסות להחזיר את החיים שלנו להיות חיים כמעט רגילים. בשנים הראשונות היינו בקשר כמעט יומיומי איתה, והאפשרות לדבר איתה חסכה מאיתנו את הצורך בשיחות עם פסיכולוג. אלה היו רגעים של נחמה, של סיוע נפשי. העצות שלה היו זהב".

נגה: "הקשר התחיל לפני עשר שנים. התקופה הראשונה היא שלב מאוד קשה: המשפחה מבולבלת, כואבת ובעיקר לא מאמינה שתוכל להמשיך בחייה. אל תוך המקום הזה מגיעה העובדת הסוציאלית, ומנסה להיות נוכחת באופן מדויק ומותאם למשפחה. זהו קשר עדין, שנבנה לאט לאט מעצם הליווי של ההורים, הניסיון להיות קרובים וקשובים למה שעובר עליהם".

סילביה: "נגה הציעה לנו מרחב גדול של תנועה שעזר לנו המון. היא הציעה שנקבע פגישות איתה, אבל אם אנחנו לא יכולים להגיע וצריך לבטל - לא לדאוג, זה בסדר, זה חלק מהמצב, וזה טבעי והיא לא תכעס. זה עזר לנו מאוד כי איבדנו את תחושת הזמן והמקום. ראינו שמדובר בבחורה אינטליגנטית. היא גם עזרה לנו עם קשיי השפה. וכל הזמן היא הבינה את המצב שלנו".

סילביה ליד חדש.jpg

איך אתם מרגישים ביום הזיכרון?

אילן: "ביום הזיכרון אני לא מצליח להגיע לקבר של הבן שלי בגלל ההמון שעוטף אותנו באהבה עצומה. זה משהו סוריאליסטי. זה יום הזדהות של עם ישראל עם הכאב של הנופלים. כל העם מרגיש חלק מכל המשפחות השכולות".

סילביה: "בהתחלה לא רציתי בכלל להשתתף באירועי יום הזיכרון. הייתי נשארת בבית. אמא שכולה אחרת שיכנעה אותי להצטרף ולהגיע לבית הקברות כי זה מחזק אנשים אחרים בעם שיראו אותנו ליד הקבר של בננו ביום הקשה הזה.

"זה יום קשה מאוד בעיקר מבחינה פיזית. כי אני לא בדיוק פה - אני בורחת. אני לא יכולה לשאת את העומס הזה. המפגש הזה ביום הזיכרון ליד הקבר קשה לי. מעדיפה מפגש קטן יותר. התגובה של העם היא מאוד מאוד חזקה. לפני שעמנואל נפל לא הייתי מודעת לאחדות הזו בעם. אנשים שלא חוו, ברוך השם, משתתפים ועושים מאמצים. מראה של עם יפה".

יש איזה רגע בקשר שאת זוכרת במיוחד?

נגה: "בשלב מסוים סילביה ואילן קיבלו במתנה מאחד החברים של עמנואל תמונה שבה נכתבו כל הפסוקים מהתורה שבהם מוזכר השם עמנואל. בני המשפחה קיבלו מספר עותקים חתומים. אילן נתן עותק לכל אחד מהבנים שלו, ובחר לתת גם עותק אחד לי. כשנתן לי את התמונה הוא אמר 'נתתי את התמונה לארבעה בנים ולעוד בת אחת'. אין צורך להסביר עד כמה משמעותי ויקר היה המשפט הזה בעיני, והוא מכיל בתוכו את כל הרגשות החמים שמלווים את הקשר בינינו. התמונה הזו תלויה בחדר הישיבות במחוז ירושלים, כדי שכל מי שמגיע אלינו יוכל להתבונן בה ולזכור את עמנואל".

"קשר לחיים" - פרויקט מיוחד ליום הזיכרון

​​